Principles, Parameters and the 14th Amendment

15 אוגוסט, 2010 ב- 10:43 | פורסם באקדמיה, פוליטיקה, תחביר | תגובה אחת
Preamble:

The past few weeks have seen a disturbing discourse concerning the US constitution, and more specifically the 14th amendment, the first paragraph of which grants US citizenship to any person born within its borders. A new (?) movement claims this amendment, originally proposed by Lincoln's administration (along with the 13th and 15th) to right slavery's wrongs, is being abused by illegal immigrants coming to the US and "dropping an anchor baby". An important counter-argument that is being made is that these same people who so degrade the 14th amendment are often some of the more vehement defenders of the sanctity of the Constitution (and of the 2nd amendment). My major news source hints that these people are being hypocritical. The entirety of the Constitution needs to be treated with the same respect.

Article 1:

At first I was with Jon & co. on this one. Constitutions need not be taken lightly, as should Israel's Basic Laws (which will become our constitution, come the Messiah).

Then I got to thinking. Clearly not everything in the US Constitution seems to have the same importance, when it comes to the underlying principles. And then it hit me – the Principles and Parameters framework from linguistics could help understand this issue. P & P is one of Chomsky's hallmark ideas. It states that each language follows the so-called Universal Grammar by adhering to a set of universal principles (such as allowing recursion), and differs itself from other languages by assigning unique values to each of a set of parameters (for example, whether an object follows its verb or vice-versa).

Article 2:

This might apply, I propose, to the realm of Democratic Republics. Certain tenets of Western Liberalism must be realized in all democratic regimes, such as the Rule of Law or the Checks and Balances between the branches of government. These are the principles. Other decisions are left as parameters, as the differences between the US and, say, Sweden, are obvious: the level of government engagement in the health and education systems; linkage of the state with a national movement; and more. Both categories are important enough to be specified in a fundamental document such as a constitution, but the former surely reign supreme over the latter: forfeiting them is letting go of Democracy.

Article 3:

The US Constitution obviously has its "principle clauses" and its "parameter clauses". No harm would be done to the US's democratic nature if the President is elected once every 50 months. This would not be the case if the President is appointed by the Bishop of Salt Lake City.

So, my opinion? When it comes to amendments, some are more contestable than others. Argue about the 2nd, the 14th, the 16th, the 18th (it was argued about, and even repealed), or the 25th, all you will, while remembering that it's still the supreme law of the land; but leave alone the 1st, the 4th, the 5th, the 13th, the 15th and the 19th. Those embody principles, and are there for the sake of democracy.

ידיעון האוניברסיטה מכה שנית

16 ינואר, 2010 ב- 20:18 | פורסם באנגלית, אקדמיה, כתיב, עולם דיגיטלי, ראיתי-שמעתי | 4 תגובות

והפעם (זו הפעם הקודמת), החוג למדעי המחשב במשהו שאני מקווה שהוא פרץ הומור עצמי, אבל כנראה סתם טעות אירונית מאוד:

תקף

16 נובמבר, 2009 ב- 05:51 | פורסם באקדמיה, עברית, פונטיקה, ראיתי-שמעתי, רוסית | כתיבת תגובה

הרבה זמן תהיתי מה ההיפך של "מבחן מגן", להלן מבחן של אמצע סמסטר שהציון שלו נחשב רק אם הוא גבוה מציון המבחן הגדול (ולכן "מגן" על ציון גבוה, אבל לא דופק את הציון הסופי אם מבחן הגמר טוב יותר).

ביום חמישי גיליתי שהמונח הוא מבחן תקף.

יש בזה הרבה הגיון, כמובן – הציון תקף בכל מקרה.

אבל לא נעלמה מאזניי (ועדיין לא נעלמת, וכנראה שלעולם לא תיעלם) האבחנה המשעשעת, שברוב המשמעויות ההיפך של מגן הוא תוקף, ושרוסי שינסה לומר זאת יאמר תקף, בגלל הפונולוגיה הרוסית שמנמיכה תנועת o לא מוטעמת ל-a (כמו שני העלים שפתאום מצטרף לענף שלהם ברנש רוסי, שמציג את עצמו במשפט "אני עלה חדש").

ולכן, עד סוף ימיי אני אשמע את המילה "תקף" במבטא רוסי. ואם התוכנית הזדונית שלי הצליחה, אז מעכשיו גם אתם.

גם באוניברסיטה לא יודעים לספור בעברית

8 אוגוסט, 2009 ב- 11:40 | פורסם באקדמיה, כתיב, עברית, ראיתי-שמעתי | 3 תגובות

מתוך ידיעון אוניברסיטת ת"א:

תשסע

עקרון ההכבדה ושירותים ציבוריים

31 יולי, 2009 ב- 05:39 | פורסם באקדמיה, ביולוגיה, צרכנות | 2 תגובות

טוב, הגיע הזמן לקצת נושאים שאינם בלשניים בכלבלוג הזה.

בשנות השבעים יצא פרופ' אמוץ זהבי עם הרעיון המהפכני, לפיו כל עולם החי מתנהג לפי מה שהוא קרא לו "עקרון ההכבדה": הטווס נושא זנב כבד וצבעוני ובכך מעמיס על עצמו ושם עצמו בסכנת גילוי ע"י אויבים, ולכן עצם ההשרדות שלו מאותתת לנקבות: "תראו איך אני מצליח לשמור על עצמי עם כל הבעיות, אני ממש חזק, תזדווגו איתי". ככל שהזנב יותר גדול ובולט, כך ההישג שבהשרדות יותר מרשים. העקרון עובד לא רק מול המין הכעור (ראיתם פעם טווסה?) אלא גם מול אויבים וטורפים. למי שמתעניין אני ממליץ בחום לקרוא את הספר, ולסטודנטים באוניברסיטת ת"א לקחת את הקורס של פרופ' זהבי (יחידה אחת).

היופי של העקרון הזה (handicap principle בלעז) הוא שיש לו יישומים גם בעולם האנושי: כלכלנים כבר בנו עליו כמה מודלים, חובבי השוק החופשי (ועבדכם הנאמן ביניהם) נעזרים בו להצדקת טיעוניהם, ועוד כהנה וכהנה.

אלא שנדמה לי שמצאתי יוצא מן הכלל: בתי שימוש ציבוריים. במקומות מרובי מתקנים כאלה, וניקח את קמפוס אוניברסיטת ת"א כדוגמה (מה לעשות, צר עולמי כעולם נמלה, שהיא אגב אחלה דוגמה לעקרון הכבדה), ה"לקוח" הממוצע הוא סטודנט (לשון זכר כי אין לי מושג מה הולך בשירותי נשים. סוף סוף יש תירוץ לשובניזם) שמכיר את הסביבה ועושה סקרי שוק, ולכן סביר שבסביבות מסוימות הוא כבר יודע לאן להיכנס ולאן לא כדאי. כמובן, אין הוא משלם עבור השירות אותו הוא מקבל, אך הוא מוסיף עבודה לגורמי התחזוקה (ובעצם כל שימוש הופך את המקום לפחות אטרקטיבי).

אז מה האינטרס של אותם גורמי תחזוקה? כמובן, לגרום למתקן עליו הוא אחראי להיות מה שפחות אטרקטיבי, במסגרת כללי ההיגינה המינימליים אליו הוא מחויב מכוח החוק וכד'. אין תהילה באסלות מבריקות ונייר טואלט רך. יש כאן סתירה לעקרון ההכבדה, שגורמת לתחרות "בית השימוש הכי מג'ויף" בין קומות ההרצאות בבנייני האוניברסיטה השונים.

(אם מישהו מכם חשב על "עקרון הכבדה" אחר שמשתמע מדיון על תאי שירותים, הרי זה על אחריותו בלבד…)

כנראה שיש כאן משהו יותר גדול שניתן להכליל, על כל שירות ממלכתי הניתן "למען האזרח", אבל נניח לזה כרגע.

אשמח לשמוע תגובות, ואם יהיו מספיק אולי אגלה לכם את הסוד הכמוס – הבניין האחד שבו בכל זאת יש שירותים מופלאים, ולמה זה כך.

« העמוד הקודם

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.