יובל דרור. למה לקרוא כשאפשר להתלונן

21 אפריל, 2014 בשעה 12:35 | פורסם בכשל, ספורט, ראיתי-שמעתי | כתיבת תגובה

אז יובל דרור העלה פוסט מתנשא על חוסר תשומת-לב של מנהלי כל מיני פינות בכל מיני אתרים (תודה רועי על השיתוף ברידר). כמתחייב מחוק וישנה המורחב (הנה דוגמה מעמיתו לעין השביעית), החמאה נמצאת דווקא על ראשו שלו (אני לא יודע אם היה חודש שבו שמעתי כל כך הרבה פעמים את הדימוי הזה עם החמאה, אגב. אני מחייה קצת את דגש קל, צפו פגיעה). הרי הדוגמה הראשונה שהוא נותן:

צילומסף באדיבות אולד רידר. לא נותן לו טראפיק, מה תעשו לי?

צילומסך באדיבות אולד רידר. לא נותן לו טראפיק, מה תעשו לי?

הנה כי כן, יובל דרור אינו יודע באיזו שנה אנחנו נמצאים. לא עברו "רק ארבעה ימים" מאז עליית הכתבה. עברו שלוש מאות שישים ותשעה ימים. זו כתבה מהעונה שעברה. מכבי לא סיימה עדיין את העונה האירופית. היא בכלל לא משחקת בימים אלה נגד ריאל מדריד, אלא נגד מילאנו.

גם ברמה יותר גבוהה התלונה שלו לא מובנת. הקישור שהוא נותן לאגף משחקי מכבי ביורוליג אינו מוביל לדף שאליו מגיעים כשלוחצים על הקישור בסרגל הימני. אמנם לא הדף הכי מתעדכן בחצי הכדור המזרחי, אבל כל הסרטונים שם הם מהעונה. איך דרור הגיע לדף שעליו התהפך? אין לדעת. טוב, אולי גם לנווט במרשתת הוא לא יודע.

תזכורת

13 ספטמבר, 2012 בשעה 09:06 | פורסם בג'ון נאש, כדורגל, ספורט | כתיבת תגובה

המונדיאל הקודם שהתרחש בשנה שנגמרת ב-4 גם היה הקודם ששוחק בחצי הכדור המערבי.

גם במוקדמותיו הוגרלה ישראל לבית עם המארחת המיועדת של המונדיאל שאחריו.

גם אז המשחק הראשון נגד המארחת הבאה היה בבית. גם הוא נגמר 0-4.

אז מצד אחד, יש מצב שאנחנו לוקחים את רוסיה 3-2 בחוץ.

מצד שני, יש מצב שאנחנו מסיימים אחרונים בבית.

The Fastest Dash

10 אוגוסט, 2012 בשעה 19:35 | פורסם בEnglish, ג'ון נאש, ספורט | כתיבת תגובה
Which Olympic dash is the fastest?It's clear that 400 meters is already "tactical" in strength-saving, so 200 meters is faster than it. The numbers consistently confirm this – while the record for 200 meters has been under 20 seconds for quite a while, the 400 meter record has not yet gone under 43 seconds. So we're left with two – the 200 meters and the 100 meters. (Hurdles? Come on.)

During my growing years the answer to this question seemed to be 200 meters: the second half of the 200 meter race has no start to slow it down, and apparently the runner's battery is still charged enough for the entire 200 meters. The record for 200m was continuously under twice that of 100m. Michael Johnson's 0.34-second world record improvement in the Atlanta games in 1996 could only convince me further.

Over the last few years, however, the situation has been reversed. The 100m record is 9.572 seconds, while the 200m record is at 19.19, half of which is 9.595, slower than the 100m record. Moreover, both were made by the same runner, Usain Bolt. I looked into the situation in the last 45-or-so years, since just before the accurate automatic measurement was introduced, and it turns out that even though most of the time the halved 200m record was better than the 100m record, there were several transitions from one state of affairs to the other.

Can anybody help me with this? How can it be that there's no definite physiological answer to this question? Is there a known "ideal distance" which balances the slowdown of the start with the slowdown of fatigue? Or does it depend on the strength and expertise of contemporary runners?

After unsuccessfully trying to embed the Googledocs-provided html in WordPress, here's a print screen of the largest-scale chart below, and here's a link to the spreadsheet with the data and a "playable" chart. Each data point is where either a new 100m or 200m record was set, and the y-axis represents the difference between the two. A rise is a new 200m record, a fall is a new 100m record.

Blazing dashes: the difference between the 100m world record and half the 200m world record (in seconds)

טעה בסגנון החתירה

31 יולי, 2012 בשעה 18:54 | פורסם בספורט | כתיבת תגובה

מתוך כתבה בטמקא על הפסילה של הטוניסאי ששחה עם גל נבו בשבת (הדגשה שלי):

צריך לבדוק לפני שמפרסמים דברים כאלה. הוא טעה בסגנון החתירה כשביצע תנועות האסורות על ידי איגוד השחיה הבינלאומי.

וצילומסך:

עד כמה שאני יודע, אין דבר כזה "סגנון חתירה" בתחרויות שחיה. יש "סגנון חופשי", שכל השחיינים בוחרים לשחות בחתירה פשוט כי זה הכי מהיר. הרעיון של "סגנון חופשי" הוא שאין בקרה על תנועות השחיה (לפי המקור הטוניסאי הזה יש מגבלה על המרחק שמותר לשחות מתחת למים גם בסגנון חופשי. נו בכל זאת, משחה ולא מצלול. מצלול?). לכן מוזרה לי הטענה.

בגרסה האנגלית של הכתבה, בטמקאמק'ד, אין התייחסות לסגנון:

These things should be checked before they are published. He made a mistake with the style (of swimming) in using movements forbidden by the International Swimming Association.

זאת ועוד, בכתבה העברית כתוב שהוא נפסל אחרי 200 מטר, אך אין סגנון חופשי ב-400 מ' מעורב עד אחרי 300 מטר. כלומר הפסילה כנראה היתה על סגנון הגב, הוא הסגנון של מאה המטרים השניים.

מישהו יכול להאיר את עיניי לגבי המקרה? (ואל תגידו של"חתירה" יש עוד משמעות, במובן התנועות עצמן. אין שום סיבה להשתמש במשמעות הזאת בהקשר)

מרוץ ילידי

4 אפריל, 2011 בשעה 10:51 | פורסם בכתיב, ספורט, עידוק, ראיתי-שמעתי | 2 תגובות

זה מה שקיבלו כמה עשרות אלפי אנשים שנרשמו למירוץ ביום שישי הבעל"ט:

שש וקצת מייל

גיאוגרפיה מיותרת – יורובאסקט 2011

30 אוגוסט, 2010 בשעה 00:43 | פורסם בג'ון נאש, ספורט | 2 תגובות

מהדורה מיוחדת: רשומה ללא קישורים

חמש נבחרות כדורסל גברים העפילו הלילה לאליפות אירופה לאומות, 2011. ארבע מהן מגיעות ממדינות די קטנות (בשטחן).

עם זאת, על מפה (זו שכאן באדיבות גוגל) אפשר למתוח קו ישר שעובר דרך כל החמש.

ואפילו יותר מכך: החל בצפון-מערב, הישר עובר קודם דרך שלוש הנבחרות שזכו בראשות הבתים (ולפי הסדר בו הבטיחו זכייה זו) ואז דרך שתי המעפילות מהמקום השני (ולפי הסדר בו הבטיחו את עלייתן).

אה כן, ומזל טוב לנבחרת.

23/7

17 ספטמבר, 2009 בשעה 01:20 | פורסם בספורט, צרכנות, ראיתי-שמעתי | כתיבת תגובה

דרך העין השביעית הגעתי למניפסט המשובח של המועצה לשידורי כבלים ולווין, שהחליטה סוף סוף לעשות קצת סדר לערוצי הספורט ולגרום לערוצי הספורט של החבילה הבסיסית לשדר, ובכן, ספורט. לא עוד פוקר וקרלינג מעונת 2002/3 בפריים טיים.

כבר בעמוד השלישי שמתי לב לבעיה חמורה:

מופיעה שם הדרישה "בעל הרשיון ישדר לפחות 168 שעות שידור בכל שבוע בערוץ". אלא מאי? בשבוע הראשון של אפריל מדינת ישראל עוברת לשעון קיץ, ובכך מקיימת שבוע ובו 167 שעות בלבד.

כל מה שעורכי-הדין המפולפלים של ערוצי הספורט צריכים עכשיו זה לגלגל עיניים, "האם מצפים מהערוצים לחרוג מגבולות הזמן והמרחב? הרי זה מגוחך", והנה חלף לו עוד ניסיון לרגולציה בארץ.

בינינו, זה לא שלא היו להם תירוצים יותר קלושים עד היום.

רונן דורפן אוחז את החבל בשני קצותיו

20 אוגוסט, 2009 בשעה 18:41 | פורסם בסמנטיקה, ספורט, ראיתי-שמעתי, תחביר | כתיבת תגובה

ואף פוסח על שתי הסעיפים.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.