טעם לפגם

12 יוני, 2013 ב- 09:05 | פורסם בכתיב, סמנטיקה, עברית, פונטיקה, תחבורה | 7 תגובות

אז יש בבנימינה רחוב, שמצדו האחד גובל ברחובות עם שמות של תאי שטח כמו "הגפן" ו-"הגורן". מצדו השני ובאזורו הכללי רחובות עם שמות של בעלי מקצוע, כמו "המורה" ו-"האיכר".

שמו של הרחוב הוא "החורש". איך לעזאזל אמור אדם לדעת איפה לשים את הטעם?

Image

תודה וואלה מפות, אי אפשר להגיד שאתם לא בעברית.

מה דעתכם? איך אתם קראתם לראשונה (אם ראיתם התמונה לפני הטקסט)?

[ולכל המוחים על כך שחורש זה לא מקצוע: טקסי שבועות בקיבוץ השפיעו עליי רבות. מבחינתי זה מקצוע.]

מודעות פרסומת

אל תנדבו לי מידע

21 דצמבר, 2012 ב- 14:00 | פורסם בעולם דיגיטלי, עידוק, צרכנות, ראיתי-שמעתי, תחבורה | כתיבת תגובה

אני משתמש חצי-מרוצה של תל-אופן. מבחינתי, על המחיר הדי-מגוחך שהם לוקחים למנוי שנתי (240 ש"ח), משתלם להסתפק בזמינות חלקית ובאופניים דפוקים מדי פעם (מה גם שאיכות השירות משתנה כל הזמן, וכרגע אנחנו בגל חיובי די ממושך). ועם התלונות הרבות שיש והיו לי, אני חייב לומר ששירות הלקוחות מצוין.

לפעמים מצוין מדי: בטבלה שיש באתר למעקב אחרי ההשכרות האחרונות, יש עמודה בשם "דריכת מנעול". בכל בדיקותי עד עכשיו היא תמיד היתה על "דרוך". השבוע מצאתי אותה על "לא דרוך", ותהיתי אם יש השלכות על סגירת ההשכרה שלי.

פרוק ונצור

לפחות שיהיה פרוק ונצור

המוקדנית בשירות הלקוחות איששה את תחושתי – אם יש שם תחנת החזרה, ומשך זמן, אין מה לדאוג. ההחזרה נקלטה. מצב ה"לא דרוך" דווח כנראה כתוצאה מכך שעבר זמן רב יחסית בין השלחת מוט הנעילה של האופניים לעמדה ובין דריכת המנעול, ואינו רלוונטי למצב ההשכרה.

אז למה, מתכנני אתר תל-אופן, לדווח על כך בכלל? למה אני כמשתמש מסוג "לקוח" צריך את העמודה הזו בממשק שלי? אתם אוהבים שיחות-סרק מודאגות-למחצה למוקד השירות?

מן התחנה 3 – השקעה מראש

3 אוגוסט, 2011 ב- 05:50 | פורסם בראיתי-שמעתי, תחבורה | 2 תגובות

והנה לסיום הסדרה הקצרה שלנו – איזה מזל שהרפורמה בתחבורה הציבורית תוכננה כל כך הרבה זמן מראש. בטח היה להם מלא זמן להכין שלטים, ולכן עד היום עדיין מוצבות הבדיחות האלה ברחובות העיר. כאן דוגמאות מאלנבי:


מן התחנה 1 – צומת מלבב

31 יולי, 2011 ב- 05:45 | פורסם בראיתי-שמעתי, תחבורה | 3 תגובות

השבוע, לא באמת לרגל הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן (אין לינק. כי זה לא באמת לרגל), אקדיש שלושה פוסטים לדברים שראיתי בתחנות אוטובוס. הראשון יהיה קליל וישיר, כך גם השלישי, ובאמצע משהו יותר מחושב.

אז הנה, שמה המקסים של התחנה בה תפסתי לפני כשבועיים קו 6:

אנטי אנטי מפרץ

15 יוני, 2011 ב- 05:23 | פורסם בסמנטיקה, עברית, ראיתי-שמעתי, שאילה, תחבורה | 3 תגובות

אוקיי, אז כולם חוץ ממני יודעים מה זה אנטי מפרץ, ולמי שלא יודע, מדובר בתחנת אוטובוס שבה במקום שהכביש יגלוש לתוך המדרכה, המדרכה מתרחבת לתוך הכביש. עושה רושם שהרעיון הוא למנוע מרכבים פרטיים לחנות או לעצור בתחנה ובכך לקחת מהנוסעים את היכולת לעלות בבטחה לאוטובוס. ולמי שלא מאמין ש"אנטי-מפרץ" הוא השם הרשמי, הרי ההוכחה (מרח' רדינג ברמת אביב):

ובכן, אני שואל אתכם. מי חשב על השם הזה? "מפרץ" היא מילה הלקוחה מגיאוגרפיה, המבטאת חלק מהים ה"פורץ" לתוך היבשה. בהשאלה, הכביש פורץ לתוך המדרכה. מה יותר טבעי מלשאול מילה המתארת את התופעה ההפוכה – יבשה הפורצת לים – בשביל המדרכה הפורצת לכביש? "לשון תחנת אוטובוס", אפילו "חצי-אי תחנת אוטובוס". יותר עברי, יותר מחויך, ופחות, אהמ, מייצר אנטי.

לדעתי גם התחילית "אנטי" פחות מבטאת "היפך" בעברית, ויותר "נגד". חובבי הקומיקס (שאינני נמנה עליהם) אולי היו מציעים "ביזארו-מפרץ". אפילו זה היה מתיישב אצלי יותר טוב.

[1/7, תוספת: הנה העניין עצמו, תצלום מגובה חלון האוטובוס.

חשבתי גם לצלם את הרכבים שחוסמים באורח קבע את תחנת האוטובוס הקודמת כדי להבהיר את הצורך, אבל ויתרתי. מדובר בהורים שמורידים את ילדיהם לגן הקרוב, ומתעצלים להיכנס לחניון החינם הסמוך.]

כך צנחנו

2 אוגוסט, 2010 ב- 18:37 | פורסם בוידאו, תחבורה | תגובה אחת

אם בענייני אהבה עסקינן,

זו היתה מתנת היומולדת שקיבלתי מזוגתי המושלמת – צניחה חופשית בחוף הבונים!

כתגובה ציונית הולמת, גם המפתיעה הפכה למופתעת – ועל המקום צורפה לצניחה.

"שמאל לאומי" – על קצה השיפוד

25 אפריל, 2010 ב- 23:41 | פורסם בפוליטיקה, ראיתי-שמעתי, תחבורה, תרבות | תגובה אחת

טוב, אני לא יכול שלא להתייחס למניפסט הנקלה הזה. רק אליו, אגב, ולא לסערת כוס-התה של "צומת ספרים". בעיני, בסופו של דבר זה גוף פרטי ושיעשה משיקוליו מה שבא לו, כמו ש-"טיב טעם" בזמנו שקלה להפוך לכשרה מסיבותיה שלה.

אם כן, קראתי את המניפסט העילג (יש שם פשעים שלא יאמנו נגד הפיסוק) והזחוח של יניב והספרי.
בעיני גדולתו של הטקסט המחורבן הזה הוא שממש, אבל ממש קל לתקוף אותו גם מימין וגם משמאל. אתן פה רק שתי טעימות (בלי מתנחלים ומשתמטים!), היתה לי רשימה ארוכה של טענות אבל אין לי ראש לזה. זה גם לא באמת בלוג פוליטי.

  • מימין (או בעצם, "מעובדות"): בעמוד 23 מנסים להראות השניים כמה הסכסוך הוא באשמת כולם וזה ממש לא משנה, פעם ישראל מסרבת לשלום ופעם הפלסטינאים / הערבים. הדוגמה שלהם? החלטות מועצת הבטחון 242 ו-338, שעליהן "אנחנו (ישראל) אמרנו לא ואכלנו אותה". אז זהו, שלא. 43 שנה, לך תזכור את שלושת הלאווים. מעניין אם גם "מערכת החינוך הכושלת" משכיחה אותם מהנוער של היום. שוב בשם האיזון הקדוש ממציאים עובדות בשמאל, אפילו אם הוא לאומי.
  • משמאל: עמ' 63-64 מוקדשים לליקוק לרב עובדיה יוסף ולהכרה בגדולתו כפוסק. לא קשה לתאר מה היתה הערכתם אליו כפוסק אילולא פסק ההלכה שלו לפיו מותר להחזיר שטחים (הם מדגישים את עמדתם בציינם את הפסק הזה פעמיים). האם עדיין היה גדול הדור אילו היה מוציא פסק הפוך? (בעצם לא צריך לדמיין. הרי יש חרדים שבשבילם הרב אלישיב הוא גדול פוסקי הדור. אופס).
    הסיבה שהשמאל הלא-לאומי (וחלק לא קטן מהימין, אגב) מתחלחל מהתרבות החרדית היא לא שהיא "פרימיטיבית". זה שהיא דורכת על הפלורליזם, ועל השוויון במובן המקורי שלו (כלומר, זכויות שוות), ועל חופש הבחירה של הפרט במסגרת הקהילה ומחוצה לה. לא הומאנית, ולא מתונה (עמ' 64). רומסת.
    ועוד דיסוננס קטן שהספניב מצויים בו – חלום הרכבת שלהם (עמ' 19). המחסום הכי גדול בעיניי העומד בפני הפחתה משמעותית של מספר הרכבים הפרטיים במדינה הוא העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת וחג. הנני מצהיר בריש גלי שכשהרכבת עליה חולמים השמאלאומים תיסע גם בשבת, וכשיהיו אוטובוסים גם בערים שאינן חיפה, לי לא יהיה יותר מה לעשות עם אוטו. אך רגע, מי זה מפריע לחזון הירקרק והורדרד הזה להתממש? אה, נכון, גדול הדור, הוד התחשבותו (עמ' 64), המר"ן שתוקע אותי בבחירה בין מכונית בזבזנית למוניות שירות מונופוליסטיות.

זהו. רק קצת. הבטחתי לעצמי לא להמשיך. רק למען השם, שמישהו ילמד את הספרי איפה שמים פסיקים ואיפה לא.

חוק נפוליאון, ההיית או חלמתי חלום?

5 ינואר, 2010 ב- 05:41 | פורסם בג'ון נאש, תחבורה | 12 תגובות

אני מנסה להיות זהיר, אבל עשר דקות של חיפוש בגוגל ללא תוצאות הולכים בימינו דרך ארוכה. אני חושב שמה שאני כותב עליו עכשיו עוד לא הוזכר באינטרנט. הראשון שמוכיח לי אחרת (בדקתי, זה גם לא מופיע ב"קרוב להפליא ורועש להחריד") נא לכתוב הערה נזעמת ובהולה.

אם כן, החוק ש(לפחות במשפחה שלי) מוכר כ"חוק נפוליאון" הוא פשוט ושימושי מאין כמוהו (ערך הויקיפדיה על מספור בתים לא מזכיר אותו בשם ומפספס את השימושיות שבו): כיוון עליית/ירידת מספרי בתים ברחוב ניתן לידיעה על-ידי הזוגיות. אם פניך מופנים לאחד מכיווני הרחוב, ומימינך בית ממספר זוגי, המספרים יעלו כשתתקדם. אם מימינך מספר אי-זוגי, המספרים יירדו כשתתקדם. זו התורה כולה, היא עזרה לי באינספור סיטואציות (למשל, כשהמרחק בין בתים הוא רב או כשרק מספר אחד של בית בולט דיו), ומאלפי הרחובות שעבורם בדקתי והשתמשתי בשיטה, רק שניים הפרו את הכלל: אחד בקריית-טבעון ואחד ביקנעם עילית. אז הזהרו משני היישובים האלה, אבל חוץ מהם הכלל תקף.

זה הכל, מוגש כשירות לציבור. אם מישהו יודע למה אני מכיר את הכלל כ"חוק נפוליאון" (הנחתי פשוט שזה מופיע בקודקס שלו איפשהו), או מוצא פירוט במקום אחר, או מי יודע – אולי קורא את הבלוג מהנדס עירוני או מישהו כזה – אשמח להרחיב את אופקיי.

סטרייט פלאש

12 אוגוסט, 2009 ב- 05:25 | פורסם בג'ון נאש, תחבורה | 3 תגובות

בעקבות דיוני גדרה-חדרה הארוכים ובמהלך שיטוט די משועמם באטלס כבישים עליתי על העובדה המעניינת הבאה:

אפשר ליסוע מחדרה לגדרה ברצף הכבישים הבא: 4-5-6-7. זאת דרך המחלפים מורשה, קסם ושורק. אמנם לא הדרך הכי קצרה, אך היא שומרת על הכיוון הכללי ואינה בלתי סבירה לגמרי.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל אין בארץ עוד ארבעה כבישים בעלי מספרים עוקבים שנפגשים ככה בסדרה עולה.

ועכשיו תשאלו את עצמכם איך חייתם עד היום בלי המידע הזה.

[13/10/2010 עדכון: טוב, טעיתי טעות די אידיוטית, והריני מתקן: כביש 3 בכבודו ובעצמו נפגש עם כביש 4, סמוך לאשקלון בצומת הנקרא אבא הלל סילבר. כלומר אפשר 3-4-5-6-7, אבל עכשיו זה מסלול לא מועיל בעליל שמוביל מגדרה לגדרה פחות או יותר. ותודה לעצמי ששם לב.]

דקות תהילה, 0:00-0:30

9 אוגוסט, 2009 ב- 05:53 | פורסם ב15 דקות, צרכנות, תחבורה | כתיבת תגובה

שאלו אותי אם אני הבחור מהכתבה על הרכבת מלפני שנתיים.

אז התשובה היא כן. והתביעה הייצוגית עדיין בתהליכים, אגב.

העמוד הבא »

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.