מקפים לוהטים

מן הדגש – 3-4/2013

והרי הרשומות שהספקתי להוציא בדגש קל לפני שחיינו התהפכו:

בעצם היו רק שלוש, ושתי הראשונות על אותו נושא: ריבוי ביטויי שלילה. השלישית דנה בתופעה המעיקה של עריכת-יתר לשונית של פרסומות שנועדו לשדר "עממיות".

טוב! נתראה כשענבל תתחיל כיתה א' או משהו.

[עדכון: סליחה! שכחתי את זה! סמיכות נורא מוזרה.]

מן הדגש – 01-02/13

נו, אז הבטחתי פעם בחודש-חודשיים, יצא פעם בשלושה. אני רק בן אדם. בכל אופן, זה מה שעשיתי בדגש קל מאז:

היום נטפלתי לפסיקים מיותרים בכתיבתה של טל שניידר (הפלוג).

בשבוע שעבר תמהתי האם שיתוף-פעולה עם משטרת דובאי יכול להועיל לעובד מוסד. רמז: לא.

בחודש שעבר תפסנו (מור מהעבודה ואני) את רושפלד על חם עם פליטת פה מוזרה.

מן הדגש

זמן רב לא הפניתי מכאן לפוסטים שלי בדגש קל, ובאופן כללי אני עובר למוד עדכונים עתיים (ולא בזמן אמת), נאמר אחת לחודש-חודשיים. אז הפעם חריגה קלה, שהרי ארבעה חודשים לא עדכנתי:

אך היום פרסמתי תהיה על מושאים בשירתו של שלומי שבת.

בשבוע שעבר התפעלתי על שימוש תקשורתי בהיידוע המיותר, שחשבתי שהוא הקינק שלנו.

קודם לכן דיברתי (שוב) על שלילה שגויה.

לפני חודש תהיתי האם מצוטט של ענת באלינט יודע רדאר מהו.

בספטמבר העליתי חמתם של המגיבים על פרשנותי את סבירותו של הביטוי "בלי שתיים מתוכן, בוודאי בלי שלושתן".

ובאוגוסט איתרתי משאול מאניש במיוחד.

הממ. מגוון מצדי.

קינה לקינון

יש משפט פשוט, יש משפט מורכב, ויש משפט מתוסבך. כל זאת ועוד- בדגש.

די, כבר, להתעלל, בפסיקים

הייתם חושבים שאי אפשר לכתוב סדרת פוסטים מתמשכת על סימני פיסוק. הייתם טועים. פוסט טרי בדגש.

מי ומה יצאו לטייל

כל המי ומי, בדגש.

אל תנסו בילדים בבית

שימוש חריג במילות יחס יכול לגרור משמעויות לא נעימות, כתבתי בדגש.

מילות קישור: למקצוענים בלבד

הפעם בדגש. הם זקוקים לי.

מורה נבוכים לפסיקים

בדגש.

האקדמיה הענתה לי

והנה סיום סאגת שעבוד העבר שהוזכרה כאן והחלה כאן. רשות הדיבור להאקדמיה:

שלום וברכה,

האקדמיה ממעטת לדון בענייני התחביר והניסוח, וגם על הסוגיה הנזכרת לא נערך דיון. ניסוח כגון "המרגל האהב אותי" אינו טבעי בעברית בת ימינו, והוויכוח על תקניותו הוא תאורטי למדיי. מבנה זה מצוי בלשון המקרא, אבל נדיר מאוד, לדוגמה כִּי-נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם (מלכים א, יא, ט). את הביטוי "את הנעשָה אין להשיב" הכרתי מן הספרות הרבנית המאוחרת (והשווה במגילה, ח, ח): כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְאֵין לְהָשִׁיב. ייתכן שהצורה נעשָה שבביטוי הנזכר מציינת את העבר, כמו בקוהלת ח, יא: אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם… בברכה, ד"ר קרן דובנוב (בעצה אחת עם רות אלמגור-רמון, יועצת הלשון ברשות השידור מטעם האקדמיה)

 

כלומר, ניאלץ להסכים שלא להסכים.