מקפים לוהטים

"שמאל לאומי" – על קצה השיפוד

טוב, אני לא יכול שלא להתייחס למניפסט הנקלה הזה. רק אליו, אגב, ולא לסערת כוס-התה של "צומת ספרים". בעיני, בסופו של דבר זה גוף פרטי ושיעשה משיקוליו מה שבא לו, כמו ש-"טיב טעם" בזמנו שקלה להפוך לכשרה מסיבותיה שלה.

אם כן, קראתי את המניפסט העילג (יש שם פשעים שלא יאמנו נגד הפיסוק) והזחוח של יניב והספרי.
בעיני גדולתו של הטקסט המחורבן הזה הוא שממש, אבל ממש קל לתקוף אותו גם מימין וגם משמאל. אתן פה רק שתי טעימות (בלי מתנחלים ומשתמטים!), היתה לי רשימה ארוכה של טענות אבל אין לי ראש לזה. זה גם לא באמת בלוג פוליטי.

• מימין (או בעצם, "מעובדות"): בעמוד 23 מנסים להראות השניים כמה הסכסוך הוא באשמת כולם וזה ממש לא משנה, פעם ישראל מסרבת לשלום ופעם הפלסטינאים / הערבים. הדוגמה שלהם? החלטות מועצת הבטחון 242 ו-338, שעליהן "אנחנו (ישראל) אמרנו לא ואכלנו אותה". אז זהו, שלא. 43 שנה, לך תזכור את שלושת הלאווים. מעניין אם גם "מערכת החינוך הכושלת" משכיחה אותם מהנוער של היום. שוב בשם האיזון הקדוש ממציאים עובדות בשמאל, אפילו אם הוא לאומי.
• משמאל: עמ' 63-64 מוקדשים לליקוק לרב עובדיה יוסף ולהכרה בגדולתו כפוסק. לא קשה לתאר מה היתה הערכתם אליו כפוסק אילולא פסק ההלכה שלו לפיו מותר להחזיר שטחים (הם מדגישים את עמדתם בציינם את הפסק הזה פעמיים). האם עדיין היה גדול הדור אילו היה מוציא פסק הפוך? (בעצם לא צריך לדמיין. הרי יש חרדים שבשבילם הרב אלישיב הוא גדול פוסקי הדור. אופס).
  הסיבה שהשמאל הלא-לאומי (וחלק לא קטן מהימין, אגב) מתחלחל מהתרבות החרדית היא לא שהיא "פרימיטיבית". זה שהיא דורכת על הפלורליזם, ועל השוויון במובן המקורי שלו (כלומר, זכויות שוות), ועל חופש הבחירה של הפרט במסגרת הקהילה ומחוצה לה. לא הומאנית, ולא מתונה (עמ' 64). רומסת.
  ועוד דיסוננס קטן שהספניב מצויים בו – חלום הרכבת שלהם (עמ' 19). המחסום הכי גדול בעיניי העומד בפני הפחתה משמעותית של מספר הרכבים הפרטיים במדינה הוא העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת וחג. הנני מצהיר בריש גלי שכשהרכבת עליה חולמים השמאלאומים תיסע גם בשבת, וכשיהיו אוטובוסים גם בערים שאינן חיפה, לי לא יהיה יותר מה לעשות עם אוטו. אך רגע, מי זה מפריע לחזון הירקרק והורדרד הזה להתממש? אה, נכון, גדול הדור, הוד התחשבותו (עמ' 64), המר"ן שתוקע אותי בבחירה בין מכונית בזבזנית למוניות שירות מונופוליסטיות.

זהו. רק קצת. הבטחתי לעצמי לא להמשיך. רק למען השם, שמישהו ילמד את הספרי איפה שמים פסיקים ואיפה לא.

תקומת העם היהודי בארצו זה דקדוקי

אני מתכבד להדליק משואה זו לכבוד בהירותו של הכתב העברי, ולתפארת מדינת ישראל!

גשו כאן להפוסט הסינרגטי המיוחד בדגש קל.

חופשה במרמריס!

סתם, לא באמת.

אבל הגבתי לחנוך מרמרי בדגש קל.