מקפים לוהטים

הוצ' כתוביות

שישו שישו! קרובים קרובים חזרה לערוץ 23, להרצת הסינדיקציה האולי 30 שלה. במסגרת כך הקלטתי לי מספר פרקים נבחרים ואני צופה בהם כשלענבל זה לא מפריע יותר מדי. אחד האלמותיים שבהם (למרות שתאכלס כולם אלמותיים) הוא פרק 3, "המכונית", הידוע בכינויו "הוצ' רכב". אז על הכתוביות שלו (עברית לעברית זה לא תרגום, אלא שקלוט כמדומני) אפשר לפרסם סדרת פוסטים, אך במקום זאת רק אסבר את עיניכם עם המקרים הבולטים ביותר של מל"ז. שופופו:

• מה לא נאמר על השאילה הפונטית של hand-break(s) הלועזית ל-"אמברקס" העברי. אז זהו, שכנראה עדיין לא נאמר שיש מי שאצלו לא מדובר בסוף המסלול. הנה, משקלטי הפרק הלז מפליאים בהוספת ר' פנימית (יש לציין שהשחקנים אומרים "האנדברקס" פאר אקסלנס) ונותנים ב-"ארמברקס". כן כן. יש בזה משהו חמוד, כמובן, זה מחזיר אותנו לשדה הסמנטי של הגפיים העליונות. יכול באמת להיות נחמד לראות מישהו מנסה להרים בלם-יד עם הזרוע. (יש בפרק גם "ברקסים", אגב, למקרה שתהיתם. אבל שם זה גם נאמר.)

נדמה לי שאמרתי, בקול רם וצלול, האנדברקס.

• מכירים את זה שהכתוביות מנסות ללמד את הדוברים איך לדבר, או לפחות לבאר את המונחים במקום סתם לחזור על הדיבור עצמו? אז אותה נשמה טובה דאגה להמיר את כל האזכורים של המילה "שקל" בתיבה "ש"ח". אמאמא, הפרק צולם ושודר ב-1983, עת ההילך החוקי במדינת ישראל היה שקל. ישן. הש"ח הוכנס לשימוש רק בשלהי 1985. הם אפילו מדברים בפרק פה ושם במונחי לירות וגרושים, כמי שטרם התרגלו למעבר מלא"י לשקל.

טוב, ענבל בוכה. נמשיך בהזדמנות.

מן הדגש – 3-4/2013

והרי הרשומות שהספקתי להוציא בדגש קל לפני שחיינו התהפכו:

בעצם היו רק שלוש, ושתי הראשונות על אותו נושא: ריבוי ביטויי שלילה. השלישית דנה בתופעה המעיקה של עריכת-יתר לשונית של פרסומות שנועדו לשדר "עממיות".

טוב! נתראה כשענבל תתחיל כיתה א' או משהו.

[עדכון: סליחה! שכחתי את זה! סמיכות נורא מוזרה.]

מיליות שימוש – כללי הגיה

כתבתי בדגש קל בעבר, וגם כאן הראיתי סימנים, על סלידתי מתיקון-יתר בהגיית מילים עבריות שמוצמדות אליהן מיליות שימוש כמו ו"ו החיבור וה"א הידיעה. בעקבות הדגימה האחרונה של קרייני חדשות (?) שמתקנים-עצמם-יתר נתבקשתי להכין רשימת חוקים להגיה תקנית (כלומר – לא טבעית בעליל) של המקרים האלה. הייתי בטוח שתוך דקה של גיגול אמצא רשימה כזו, אך נתבדיתי, אז הנה היא לפניכם. כמה הערות:

• אין לי שווא במקלדת, ואין לי כח לקפסט שווא שוב ושוב, לכן אשתמש בכתיב פונטי מפושט (x זה הצליל של ח' ו-כ' רפה)
• הרשימה היא לפי סדר אזוטריות. מוטב ללמוד את המקרים הראשונים קודם, ורק לאחר שמסיימים אחד לעבור לבא. כך נמנעים מתיקון-יתר.
• טעות – לעולם חוזר. גלו לי אם טעיתי והיכן.

——

ו"ו החיבור:

• אלא אם חל אחד המקרים הבאים, נהגית בתנועת e: ולכן – ve-laxen. והיום – ve-hayom.
• אם לפני אחת מאותיות בומ"פ, נהגית בתנועת u: ומצאתי – u-matzati. ופחות – u-faxot.
• אם לפני שווא, נהגית בתנועת u: שחורים ולבנים – u-lvanim. פגעים וקמטים – u-kmatim. אם לא יודעים אם באמת מדובר בשווא, או שמא בצירה/סגול, עדיף להישאר עם e, כמו בדיבור טבעי.
• אם לפני שווא ב-י, נהגית בתנועת i: הורים וילדים – vi-ladim.
• בביטויים קפואים מסויימים לפני הברה מוטעמת, נהגית בתנועת a: בשר ודם – va-dam. כפתור ופרח – va-ferax.
• אם לפני חטף, מכפילים את תנועת החטף: וחלומות – va-xalomot. ואני – va-ani. ואניה – vo-oniya (כן, כן).

ה"א הידיעה:

אות שאחרי ה"א הידיעה – הגיית דגש נשארת (הוא חזק ולא קל, אבל זה לא עיסוקנו כרגע): הבית – ha-bayit. בבית (=ב+ה+בית) – ba-bayit.

——

ב, כ, ל השימוש – מתנהגות כמו ו"ו החיבור מלבד חוק בומ"פ, ונהגות כ-i לפני שווא. בדברים – bi-dvarim. במקום ביטויים קפואים – כינויי הגוף "זה", "זאת": בזאת – ba-zot.

אם באה אחריהן ה' הידיעה היא "מתמזגת" לתוכן והן מתנהגות כמוה: כ+ה+עיט – ka-ayit. ב+ה+חלל – be-xalal.

מִ, שֶׁ – מתנהגות כמו ה"א הידיעה בענייני האות שאחרי. צורת הבסיס של מ' היא תנועת i, והיא הופכת ל-e לפני אותיות גרוניות. ממחר – mi-maxar. מהיום – me-hayom.

סדר הפעלת החוקים: מסוף המילה להתחלתה: ו+כ+ש+ב+ה+בית – u-x-she-ba-bayit.

[תודה לנילי ולשרה על תיקונים ותוספות]

האקדמיה הענתה לי

והנה סיום סאגת שעבוד העבר שהוזכרה כאן והחלה כאן. רשות הדיבור להאקדמיה:

שלום וברכה,

האקדמיה ממעטת לדון בענייני התחביר והניסוח, וגם על הסוגיה הנזכרת לא נערך דיון. ניסוח כגון "המרגל האהב אותי" אינו טבעי בעברית בת ימינו, והוויכוח על תקניותו הוא תאורטי למדיי. מבנה זה מצוי בלשון המקרא, אבל נדיר מאוד, לדוגמה כִּי-נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם (מלכים א, יא, ט). את הביטוי "את הנעשָה אין להשיב" הכרתי מן הספרות הרבנית המאוחרת (והשווה במגילה, ח, ח): כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְאֵין לְהָשִׁיב. ייתכן שהצורה נעשָה שבביטוי הנזכר מציינת את העבר, כמו בקוהלת ח, יא: אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם… בברכה, ד"ר קרן דובנוב (בעצה אחת עם רות אלמגור-רמון, יועצת הלשון ברשות השידור מטעם האקדמיה)

 

כלומר, ניאלץ להסכים שלא להסכים.

השעבוד התקע אותי

באחד הפוסטים האחרונים שלי בדגש, עת התחרעתי על מתקני-היתר, טענתי שדוגמה לתיקון-יתר תחבירי היא שימוש באות ה"א לשעבוד במקום שי"ן לפני פועל בעבר (כמו, נגיד, בכותרת פוסט זה). דני טען בתגובות שדבר כזה דווקא יכול להיות תקני, כמו במשפט מהמקורות "את הנעשָה אין להשיב".

במקום אחר כבר כתבתי, שמקורות-פו מתחיל להעיק עליי, ואכן הצורה הזו אינה תקנית ולא תעזור סטיה של איזה מקור (איזה, אגב? חיפושיי העלו חרס). עושה רושם שמחברי קובץ ההנחיות הזה לבגרות בתרגום מסכימים איתי (סעיף 5), וגם כאן (תחת "ה' הזיקה" רוצים פועל בבינוני). נכון לעכשיו טרם קיבלתי תשובה מהאקדמיה (שבאתרה לא מצאתי על כך סעיף).

כך או כך, מצאתי סוף סוף דוגמה, ואפילו בכתב. מעשה שהיה: מכונת משקאות קלים של משקר בלעה לי מטבע של חמישה שקלים, ושירות הלקוחות הזדרז לשלוח לי פיצוי. הנה המכתב שצורף לכרטיס הזיכוי, שבנוסף לפיסוקו השערורייתי הפיק את הפנינה הבאה:

דבר הגרם לצרכנים כעס

נו, אני שואל אתכם.

ושבו בלשנים לגבולם

פרסמתי בדגש קל על היפרקורקציות (תיקוני-יתר), אחרי תקופת-מה של הודעות לציבור וסיכומי כנסים.

קצת על תקשורת/בידור וצביעות/התנשאות

פרסמתי את זה בדגש בשבוע שעבר.

אבל אם אתם קוראים רק ביקורת-תקשורת בלשנית אחת השבוע, תקראו את זאת, של איתמר.

ובכל מקרה, הלילה ראיתי "היפה והחנון". כמו רובכם, אני מניח (אל תיתממו). יש להם שם מנהג כזה, ללעוג ליפות בגוף הכתוביות: אם אחת מהן מעוותת איזה ביטוי, הביטוי ה"נכון" יושם בסוגריים. הצופה אמור להבין שהיתה פה טעות, ושהדמות מטומטמת.

אתמול הם קצת התפרעו על הדבר הזה. ליטל נתנה בסיומת הסלנג המקובלת מאוד -יישן (-ation), לא זוכר כבר על איזה מילה, כלומר היה ברור שהיא לא חושבת שככה אומרים את זה, ובכל זאת כתבו את המילה המקורית בסוגריים.

אך זה כאין וכאפס לעומת הבעיה האמיתית. פיני טבגר, המנחה (הגרוע בתבל*), טועה כל הזמן בלי הכרה. ואני לא יודע אם זה מהתסריט שכותבים לו או מאלתורים שלו, אבל יש שם "שגיאות" בולטות הרבה יותר מהדברים הקטנוניים שהם תופסים עליהן את היפות (ואת העולה החדש, ברברבאום): בשאלון ההדחה הוא טעה פעמיים בצורת הסמיכות הנקבית ("שלושת הגראציות") והפלא ופלא, בתרגום לא כתבו בסוגריים "שלוש". בפתיחה, כשהוצגה ליושבי הוילה המתמודדת (הצרפתייה) החדשה, הוא הציג אותה בקריאה "S'il Vous Plaît!", שזה אמנם "בבקשה" בצרפתית, אבל ממש לא בהקשרים כאלה (תקנו אותי אם אני טועה). הוא צריך היה לקרוא "Voilà!". בכתוביות, שוד ושבר, לא רק שלא תיקנו אותו, אפילו תיעתקו לא נכון את הקריאה שלו, ל"סי וו פליי".

ועל זאת אומר: מי שמתנשא על אחרים, ראוי שיבדוק עצמו בשבע עיניים.

* הוא אשכרה הסתכל בכרטיס כדי לוודא שהתשובה ל"מי צייר את המונה ליזה" היא באמת "לאונרדו דה-וינצ'י".

כשתמר מבקשת לא אומרים לא.

אז תשמעו מה יש לדר' עילם-גינדין להגיד. מסמך אנושי מזעזע.

אני כבר לא אישן הלילה. מזל שיש סופרבול.

הפוך-על-הפוך: תרגום

נשמע במהלך 2008 בקו 5 בתל-אביב, חלק משיחת טלפון בין דוברי אנגלית:

"Yeah, I'm on my way to Merkaz Dizengof now"

הדוברת התכוונה, כמובן, לדיזנגוף סנטר…